הייתה לי פגישת עבודה שמטרתה לבחון אפשרות שאשתלב ביחידה מסויימת בתפקיד זה או אחר.התכוננתי היטב לפגישה מתוך כוונה לתת הרבה ערך מקצועי וחשיבה.ציפיתי שתקשיב בעניין,שתבין את הערך שאני מסוגלת לתת ושתיתן הצהרת כוונות חיובית ואולי אפילו מתווה להמשך.

לא ממש קרה כפי שציפיתי-חשתי מאוכזבת,פגועה ואף כעוסה.נפלתי לעומס מאד מהר.מחשבתית-חשבתי שזה לא פייר,מגיע לי אחרת.רגשית-הרגשתי כעס ופגיעות.פיזית-חשתי חום בגוף ולחץ.אמונית-מזהה אמונה שהכל הולך לי קשה.

האוטומט שלי היה להיפגע ולהתכנס בתוך עצמי.מבינה שזה לא הדיוק שלי,זה לא המקום הנכון לי,בוודאי שזה לא מקום נושא שמחה.מזהה שרוצה להיות במקום הנפגע ולא לעשות כלום ע״מ לא להתמודד,להישאר באזור הנוחות.אך זה לא מדוייק לי.הדיוק הוא:1.לעשות ולטפל בזה.2.לשים את עצמי בנעליי הצד השני ולהבין שבנקודת הזמן הנוכחית מצאה לנכון להשאיר הכל פתוח (כנראה שגם אני הייתי נוהגת כך). הרמתי 2 טלפונים ועשיתי מה שחשבתי שנכון לי לעשות.הרגשתי טוב יותר,שעשיתי מה שנכון לי,לא תחושה של שמחה אבל תחושה טובה.