נשען על קירות חמימים, יציב פנימה. מחיצות מאפשרות, קשוב.

ירא את אלוהי, ישראל חרוזה אצלי בנפש.

סיב אור, מיתר בקצותיו, מוביל, שוכך, שלם.

אדוות מעגלים חולפות בי, יוצר חדשים.

דבר אינו שלי, גוף מעפר ונפש ממעל באים ושבים.

חושב ששלי, לעכשיו, לזמן שנספג באינסוף.

מרגיש אבק ועצום, חושב שמבין ונזכר.

זוכה ומקבל, רץ ושב, מתייאש ונחוש, נופל וקם.

מרים את הראש ומשפיל מבט, כוסף לכוכב הצפון.

כף היד הגדולה נושאת אותי מוסרת חסדה ושבטה,

צמתים ודרכים, מלבה את הכח, לעשות לעשות לעשות.

מודה אני לפניך, רבה אמונתך.