המים והלב

כַּמַּיִם, הַפָּנִים לַפָּנִים–כֵּן לֵב-הָאָדָם, לָאָדָם. (משלי כז’ יט)
כמו מים המשקפים את פניו של אדם מול מראה, כך ליבו של האדם מולי משקף את ליבי.
אמרה ימימה: “לב בפתיחות חוזר למהותו, משתחרר ממיצרו חוזר לנתינה לכוחו, נתינתו, שמחתו."
בדומה למים, גם הלב יכול להיות שקט ורוגע – במהותו, ולפעמים סוער ועמוס – מצומצם במיצרו. כשבמהותו, המים שקטים ופניהם כפני מראה מלוטשת, הלב פתוח, נתון בכוחו ובשמחתו השקטה והעוצמתית, נכון ויודע לשקף את הטוב.
לב האדם לאדם זוהי מהותה של ההשפעה. נתינה שאינה תלויה בדבר, מתוך רצון מהותי להשפיע, באהבה ובלב פתוח, נושאת תדרים של טוב ושל חסד המעוררים את האדם שמולי ופותחים את ליבו בחזרה אלי. ובהידהוד הזה שפעולתו סמויה ומופלאה, אני צופה ומרגיש בהשתקפויות של ליבי, של נתינתי – ושמח. מידה כנגד מידה.
וכשאני שמח, מתעצמת אנרגיית החיים שלי, מתחזקת יכולתי לממש את רצונותי המהותיים, הלב נפתח ויש נתינה, אני שמח – וחוזר חלילה, מחזור לולייני נשגב של היזון חוזר שיש בו התפתחות ושמחה וקדושה.
ויש גם השפעה במימד אחר, אנחנו מחוברים בעולם הרוחני שמעלינו. לבבות פתוחים המשתקפים זה בדמותו של זה, תדרי נתינה ואהבה שמתלכדים ומתחזקים ועולים, גורמים להתעוררות כאן למטה שמעוררת עולמות של מעלה ומורידה אלינו שפע וחסד המסייעים להתפתחות האישית.
השפעתו של הלב החוזר למהותו חשובה לחיי, אני רוצה להמשיך וללמוד איך לראות את הטוב, ללמוד לקבל אותו, ולתת אותו באהבה לעצמי ולסובבי.