מזה זמן רב, למעשה מהיום שבו התחלתי ללמוד את נפשי, אני מחפש תשובות.

תשובות לשאלות פשוטות שהראש מנסה להבין והלב מסרב לשתף פעולה.

כעס, פחד, עלבון תחושות קשות שהנפש שלי חווה, נוצרים כתוצאה מסיבה מסוימת.

ישנה סיבה לכל דבר. לא תמיד אנחנו רואים אותה ולא תמיד אנו מבינים אותה,

לא תמיד נכון לחפש אותה. לא כל דבר הוא מהותי אשר נדרש בעבורו לחפש סיבה.

שנים לקח לי להבין ולהאמין שבכל אדם שאני מכיר ומכניס לחיי, ישנו משהו עבורי.

ישנה את הסיבה לכך שהוא נכנס לחיי. אשה, ילדים, חברים קרובים, חברים רחוקים, קבוצה אליה אני משתייך,

לכולם ישנה מטרה אחת, ללמד אותי על עצמי. כל דמות ודמות היא מראה המשקפת חלק בנפש שלי.

אדם הנראה לי קפדן ואינו מתפשר, משקף לי חלק בעצמי.

אם הוא גורם לי לכעס, זה משום שאיני אוהב את החלק הזה שבי.

אם אבין שהכעס שאותו אדם גורם לי,נועד עבורי בכדי שאתקן את הדרוש תיקון בנפשי,

אפתח פתח ללב, לשתף פעולה וללמוד את נפשי.

הזוגיות והמשפחה הן המראות החזקות ביותר היכולות לשקף את המקומות העמוקים ביותר בנפשנו.

לכן הזוגיות איננה קלה. היא איננה קלה משום שאיננו יכולים להכיל תמיד את התמונה הנשקפת מהמראה.

התמונה הנשקפת ממנה מראה לנו חלק מעצמנו. היא חזקה כל כך עד שאנו בוחרים לעתים להדוף אותה בכל הכוח,

החוצה מנפשנו באמצעות כעס או אפילו זעם כלפי בן או בת הזוג.

כך קורה, שבמקום ללמוד שבמערכת הזגית הזו ניתנת לי מתנה יקרת ערך, והיא ללמוד את נפשי

אני הודף את השיעור פעם אחר פעם ומסרב ללמוד.

ברגע שאאמין שכל מה שמגיע אליי, מגיע עבורי, מגיע לתיקוני,

אוכל לחיות יותר ויותר בשלום עם עצמי ואוכל גם להביא שלום למשפחתי.