בסיום השיעור הקודם אמרנו שהגענו למקום פנימי. מה פרוש אנחנו במקום פנימי ? איך הוא מרגיש ? איך הוא נראה ? מה החוקיות שלו ?

הפנימיות היא החיבור לממד הרוחני. חיבור מאד מעניין. אמרנו שבפנימיות אני מתחבר אל הילד הפנימי. עכשיו אני אומר שבפנימיות אני מחובר לממד הרוחני, זאת אומרת, נשמה, ספירות, עולמות, בורא. אין כאן איזו סתירה ?

מצד שלישי, כשאני מרגיש שאני נורא צודק, ואני מתלהם ורב עם כולם, יש לי הרגשה שאני נמצא במקום הפנימי, השלם, הרציף, המוגן. דווקא אז אני בשיא ההפרה. אמרנו שבדיוק אז, אני הכי מפר, הכי לא צודק, הכי טועה.

בלגן רציני. מהי הפנימיות אם כן ?

לא נלמד על רגל אחת. נבין לאט ובנגיעות.

במקום הפנימי נמצאת המהות שלנו. היא-שקטה, לא מתלהמת. היא ביטוי הזיכרונות הנעימים משחר הילדות. אותו ילד פנימי עצמו, עשוי להיות גם עצוב. אז יש לו את תחושת האני הצודק-הזעוף. זה אותו ילד.

בתהליך הלימוד, המלווה את תהליך הצמיחה וההתבגרות, אנחנו רוצים להתחיל לעשות הפרדה. להפריד בין המהות השקטה לחוד, לבין ההתלהמות לחוד. המהות נקראת בשפת הקבלה-הרצון להשפיע. ההתלהמות נקראת הרצון לקבל. אצל הילד הקטן, אין הבדל ביניהן. אבל אצלנו, קיימת הפרדה ברורה ומוחלטת. המהות היא תמיד שקטה. ההתלהמות-תמיד רועשת. כשעוצרים להקשיב, לומדים להבחין ולהבדיל בין שני התדרים. כאלו הילד השמח והשלם לחוד, והילד העמוס לחוד. לחבר ביניהם פרושו-לשחרר את הילד הפנימי העמוס מכעסו. אז הוא כשמח-מתחבר ומשלים ומחזק את הילד הפנימי השלם והשמח.

מעניין. דווקא החיבור האישי אל הילד השלם והשמח נתקל לרוב בקושי. בחלקים הקושי הזה נקרא חסימה. כבוגרים, הרגילו אותנו להתרחק משמחת הילד הפנימי. השמחה שלו נקלטת לעיתים קרובות כטעימה מפרי אסור. לפעמים-כחוויה מינית אסורה.

זו טעות. פסיכולוגים יגידו-לילד הפנימי יש זכות להיות שמח. תתחברו לשמחה הזו. אבל אנחנו מלמדים יותר מכך. לנו, לילד/ה ולילד/ה הפנימי/ת אין זכות לשמחה. יש עלינו חובת שמחה. חכמת היהדות-והיית אך שמח. אין לנו רשות כלל להיות בעצבות ובאכזבה. זה צו אלוהי, שאין להפר. עצבות, זה בתרבויות אחרות, לא אצלנו. ומכאן, חיבור עמוק בין הילד/ה הפנימי/ת לבין הממד הרוחני. ברור שיש להרחיב על כך, אבל נשים לב, הממד הרוחני נתפש באופן אישי ושונה אצל כל אחד, לכן לא ארחיב עליו כאן כרגע.

אבל נחזור אל הפן הדחוף יותר. ילד שמח וילד עצוב שוכנים בתוכנו. הגעה אל הילד השלם הוא סילוק העצבות והכנסת השמחה אל חלק הילד העצוב. עד קבלת הילד האחד-השלם השמח.

תתחברו אל התדר הדואלי הזה, אל שני הילדים/ות הפנימיים. תקשיבו לשניהם. תתגברו על החסימה להקשיב לילד השמח. וגם, תאזרו אומץ להקשיב לילד העצוב. תשתמשו באנרגיה הבאה מהחיבור אל האחד, כדי לחזק את השני. ותרשמו במחברת מה יצא.