לא ניתן להבין ולקחת

והמילים עושות את שלהן,מקבלת הלומדת את החלקים וממתינה,מבינה לעיתים הלומדת את שנאמר אבל עד שמתקיים בחייה לוקח זמן

והמילים המגיעות אל האוזן השומעת העוברות למוח ומתיישבות לזמן מה במחשבה,יורדות המילים אל הלב הגוף ואח”כ הופכות המילים בעצמן ליוצאות מן הלומדת החוצה

ואת הופכת את המילים למוכרות לך וזמן ההמתנה הזה הוא זמן געגוע וקושי כי יש סתירה בין ההבנה לבין הרצון למהר ולקיים

ואז מתערבב הכל וקושי ועומס עולים אבל יש הבנה ולא מבינה הלומדת את זמן ההמתנה הדרוש.

ואני הבנתי הבוקר את הזמן הנדרש לי להבנה כי לא ניתן להבין ולקחת והממהרת הרוצה להתקיים ולקיים הבנתה מפסידה מדלגת על השלב החשוב ביותר בו החלקים היורדים מן השכל אל הלב והחיבור הופך לגדולתה של ההבנה ורק אז יישום, והתוצאה תהייה אשר תהייה לא שלך היא לא בשליטתך ואל תצפי לה.

שמבינה ולוקחת-אז אחיזה בתוצאה,שמקבלת החלקים ממתינה להבנתה,מקבלת מיישמת וכבר עוברת להבנה חדשה ומתפתחת.

ובתוצאה- הבנה,אם השגתי את שרציתי עוצרת מבינה מה עשיתי ויש לך הבנה מתקיימת לשימושך לתמיד,לא השגת לא הבנת שני הבנתך והתחילי שוב בטרחתך להבנה חדשה ומתחדשת.

ושבוע חדש התחיל עכשיו אני שקטה מקבלת ומבינה שאי אפשר לקבל ולקחת.מקבלת ממתינה ואפילו כאב עולה ובלבול וממתינה להבנה שתרד שאבין לעומקה ובצידה טרחתי להבין,מבינה כל יום עוד קצת עד שמתחברת להבנה,לב מסכים להבנה

ואני מבינה תלות גדולה בחיי אחיזה בתוצאה, והרי עליתי שלב כי היית שם נרגעה המערכת ושוב חזרה והתדר המהדהד גדול יותר ומכאיב יותר וקשה יותר ומתנקות החוצה שאריות והן גדולות ועצומות ומשתקות אותי ואני נותנת להן להיות ולצאת והדרך ברורה,מגיע מן השורש עולה למעלה נתקע במחשבה עד שיוצא החוצה והשאריות מתנקות אחת אחת עד שיוצאות כולן ויש צפיפות שם למעלה שארית ועוד שארית כי גם לא ניתן לנקות וללכת

יש טיהור והוא יסודי מאוד בתיקון להתפתחות אמיתית.ותחושת השחרור ממה? מכבליי שלי ששמתי על עצמי הקושרת עצמה לכל אדם הנקרה בדרכה ותלות ואין אמנה פנימית אמיתית בדרך בעצמה ביכולותיה כי יכולה לבד! נכון מותר וצריך לבקש עזרה אבל תלות באחיזה באדם כמוני?