7.6.16

ימימה: להרגיש מלכות

היום התעוררתי ממנוחת צהרים קצרה בכאב מקפיא. רגל ימין היתה ולא היתה איתי. הייתי על סף עילפון.

לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי שהאתגר הבא שלי הוא להגיע לבקבוק המים שעל השידה ולשתות לגימה.

הצלחתי. עשיתי עוד תרגיל נשימה ובין כאב לכאב אמרתי לעצמי: "זה כבר עובר, זה כבר עובר… ". נחתי קצת, גופי נשטף בזעה.

עכשו האתגר הוא לקום לאט לאט וללכת עד לסלון, לפתוח את התריס ולראות את הפרחים במרפסת ואז כבר יעבור לגמרי.

קפואה מכאב, רואה את עצמי בדמיוני על המרפסת. מסתובבת בזהירות על צידי. האם אוכל לעמוד? הכאב שוב נותן סחיטה של ציר לרגל. קופאת. לווקחת נשימה, מורידה בזהירות את רגלי מהמיטה, רגל אחר רגל. כפות הרגלים כמו אבנים עם פרסות סוסים בכפות הרגלים.מניחה אותן על הריצפה. קרירות  הריצפה נעימה לי.אני אצליח! סוף סוף הכאב דועך קצת. עכשו אצליח לקום. נשענת על משקוף חדר הארונות ועומדת. עומדת.

איזה נס, עומדת! מתמתחת לוקחת נשימה עמוקה. אגיעה למרפסת, זהו אני צועדת. לישר את הגב לנשום עמוק. עוד צעד ועוד צעד, הנה הצלחתי.

גם את המהמורה הזו עברתי.

בערב רקדתי ריקודי עם ובדמיוני ריחפתי. מאמינה שאם עברתי את "פרעה", קטן עלי האתגרים הבאים.