אני יודעת שרוב הזמן אני מספרת לעצמי סיפורים, ואני עושה לעצמי סרטים, אבל אני לא מצליחה להבין באיזה חסימה אני נמצאת.

איך אוכל לפתור את הסוגיה?

אחרי שקצת הרשתי לעצמי להיות הכרתית, ראיתי הרבה פחד, נזכרתי במה שאילן אמר, אני פשוט עושה חומה ביני לבין המתרחש, ואז הכל נמצא בפנים.

הפחד, התסכול, החוסר הערכה  ועוד…..

אבל זה לא מטופל כי החומה לא נותנת גישה.

אז אם הבנתי את המימדים נכון, עכשיו הרגע כשאני הכרתית, הפחד נעלם, התסכול נעלם, שמחה מתפשטת כי יש לה מקום, והיא תופסת את המקום של הפחד והתסכול.

כלומר: מימד חוזר לכוחו מתפשט, ובכך מוציא את מה שהיה בתוכו (את העומס) ומחליף אותו בשמחה לצורך העניין.

תודה אילן יקר.