פנימה

נקשיב לעצמנו. למה שבתוכנו. לפנימיות שלנו. חשיבה הכרתית, נשענת בעצם על חכמת הקבלה. הסוד הוא, שבפנים קיים מאגר הידע הדרוש להצלחתנו. החכמה היא-לדעת להקשיב. לדעת להקשיב לעצמי. שלב ראשון בהקשבה-השקט. יש בתוכנו קול פנימי שקט מאד. רק אם נקשיב בסבלנות, נתחיל לשמוע. הצליל המאד שקט ומדויק נקרא תדר. כשהוא מאד מדויק, הוא חסר מילים, או מתבטא במילים מעטות ופשוטות. למעשה, זהו הילד הפנימי. או הילדה הפנימית. מדוע אנו חשים שמחה עכשיו ?

בילדות, לא תמיד הקשיבו לנו. עכשיו, כשאנו מקשיבים לילד/ה הפנימי/ת, ניסים מתחילים להתרחש. בנפש, או בהבנה מזווית אחרת, במח, מתקיימים במקביל זיכרונות מהעבר וכוונות לעתיד. מתקיימים במקביל, בו זמנית. הילדות שלנו ממשיכה להתקיים בתוכנו כל חיינו. וגם דברים עתידיים. למשל, אם ילד נחשף לקושי שלא מיועד לגילו, הוא יתנהג כבוגר מכפי גילו, כאילו מתקיים בעתיד. אבל יש לנו אז ילדות שנגזלה. כבוגר, סביר שהוא יישאר ילדותי בפרמטרים כאלו או אחרים. יתקיים בעבר. הקשב לעצמנו מאפשר לנו לחוות את הילדות מחדש, במידה מסוימת. קשב טוב לילד הפנימי, יתקן את משקעי העבר. יאפשר לנו להיפתח אל העתיד, והפעם כבוגרים אחראיים.

קשב פנימי טוב, מחולל שינויים ענקיים. שינויים מבניים, שינויים באופן שבו תאי המח מחווטים ביניהם! לא פחות. סידור מחודש ומתוקן של הסינפסות בין תאי העצב.

אבל למה לשנות ? ואם כבר לשנות, לאיזה כיוון ?

אני טיפוס של שתו לי אכלו לי לקחו לי. בעצם, מריר, ממורמר, מתוסכל. לנבואות יש תכונה מעניינת. הן מגשימות את עצמן. מרירות וגישה של שתו לי באמת לא מאפשרת לי להצליח בשום דבר. אז למה האחרים כן מצליחים ? למה הם כן ורק אני לא ?

מעניין, בואו נתיידד עם כמה מצליחנים, נלמד להכיר את דרך החשיבה שלהם. נראה מה אפשר-לשתות להם!

עשיתי זאת, וחזרתי לכאן לדווח. לא תאמינו מה גיליתי. המצליחנים חושבים אחרת, ולמעשה, מרגישים אחרת. מדהים.

אצלם, המחשבה שתו לי אכלו לי לקחו לי לא קיימת. אם היא מופיעה, היא מבליחה, ומיד נעלמת. המרירות והתסכול, אם הם מופיעים, הם מתקיימים במערכת לשתי שניות, ונמוגים!

המח שלהם נראה כמו שלי, אבל מחווט אחרת! הם לא מתעכבים על כישלון, לא מחטטים בעומס, לא נופלים לכל בולען. ואם בכל זאת כן ? אז הם מיד קמים ויוצאים החוצה!

ההבדל בין המצליחן לנכשלן הוא לא בשכל, הוא ברגש. הם פשוט אופטימיים בלתי נלאים. הם כן נכשלים, טועים ומפרים, מחליקים ונופלים. הם רק לא עושים עניין מכל דבר.

אז מה הסוד שלהם ? גם אני רוצה.

מדובר בזווית. זווית הראיה. מרירות ושתו לי זו בעצם השקפה שאני בוחר. תסכול, עצבות, ספקנות, דכדוך. הכל בראש.

יש לי אופציה, פשוט להחליף את זווית הראייה שלי. שתו לי, זו בעצם בחירה. זה לא באמת גורל, הגורל שנגזר עליי משמיים, הגורל הבלתי ניתן לשינוי שלי! שתו לי זו רק בחירה. מה שבאמת קיבלתי משמיים זו רק יכולת הבחירה. קיבלנו את יכולת הבחירה. אפילו נקראים עם הבחירה.

בואו ניזכר לרגע בסיפור. הורידו להם תורה משמיים. אבל הם היו אמורים לבחור בה. מפזיזות (חוסר בהמתנה זאת אומרת) הם כבר בחרו. בחרו בעגל הזהב. לקח עוד זמן עד שהגיעו לבחירה קצת יותר מוצלחת ואינטליגנטית.

זאת אומרת, האמונה עצמה, מערך האמונות הפנימי שלי, הוא בעצמו, נתון לבחירה שלי. שתו לי זו בחירה אופציונלית, אבל באמונה ולא בעובדות. אינטרפרטציה, אבל לא ראייה של המציאות. פשוט בחירה גרועה. טועים, טועות, טעינו. וטעויות ? טעיות אפשר לתקן.

מה עומד ביני לבין תיקון טעות ? מה חוסם ?

רק האגו. הגאווה המטופשת. באלף תירוצים. הרי שתו לי!

כלום. רק אגו. עיקרה של חכמת הקבלה-השחרור מכבלי האגו. עם אגו לא קונים במכולת. כך אשתי נהגה לומר לי בבוקר, כשהייתי צריך לצאת לעבודה. היום היא כבר לא אומרת לי את זה. היא כבר הרבה יותר נחמדה אלי בבוקר. כי היום אני כבר יודע לבד. עם גאווה לא משלמים במכולת.

ראובן, זה מאד יפה כל מה שאתה כותב כאן, אבל קשה להגשים את זה. למה זה קשה ?

כי ההרגלים טבועים בנו. הופכים לטבע שני. ההרגלים הם חיבורים מאד קשיחים של תאי עצב. לוקח זמן להחליף את החיווט הפנימי. איך מגרשים חיווט קשיח אבל לא מוצלח ?

יש רק דרך אחת לעשות זאת. לרכוש הרגלים חדשים. ככל שהרגל חדש וטוב משתרש, הוא פשוט דוחק את ההרגל הלא טוב החוצה. מדובר בבחירה, או בעצם באוסף בחירות נאמנות לאורך הדרך. בוחרים בהרגל חדש. במקום שתו לי, נחפש זווית ראיה אחרת. כשנמצא, נשתדל להתמיד בה, ולאט לאט, אבל בהתמדה, זווית הראייה שלנו תהפוך לאופטימית יותר. קצת בחירה טובה, קצת התמדה נחושה, הכל יסתדר.

הגענו אל מקום פנימי. בשיעור הבא נכיר אותו עוד קצת.