שיעור רוחני לבני בן ה- 10

היום זכיתי להעביר לבני בן ה-10 שיעור רוחני.

בני הסתכסך לפני מספר ימים עם חברו הטוב. אינני יודע על מה ולמה, אך כנראה שבני נפגע מאוד.

וכך התחילה שיחתנו:

אני: כאשר אתה נפגע, מי האדם הראשון שבו אתה פוגע?

תשובה: “בעצמי”

אני: וכשאתה סולח, מי האדם הראשון שלו אתה סולח?

תשובה: “לעצמי”

אני: תסביר לי, למה לעצמך?

תשובה: “לא יודע”

אני: כשאתה נפגע אתה כועס וכשאתה כועס הלב שלך הופך להיות לב כבד.

יש עליו (על הלב) משקל מיותר שלא צריך להיות עליו כשאתה רגוע.

כשהלב שלך הופך להיות כבד יותר, היום שלך הופך להיות קשה יותר, אתה עצבני יותר ולא שמח.

לכן כשאתה נפגע, אתה פוגע קודם כל בעצמך וכך, כשתסלח לחברך, תסלח גם לעצמך,

הכעס יעלם, הלב יחזור לגודלו הטבעי ואתה תהיה יותר שמח.

הוא: לא הבנתי, מה זאת אומרת לב כבד?

אני: תאר לעצמך מצב שאתה הולך כל היום עם תיק על הגב ששוקל 10 קילו (שליש ממשקל גופו)

בלי להוריד אותו אפילו לרגע אחד. זה קשה מאוד.

הוא: אבל הלב זה לא אותו דבר, הלב באותו משקל כל הזמן.

אני: זה בדיוק ההבדל בין רגש לשכל. בשכל לא תמיד אפשר להסביר דברים של רגש.

הוא: טוב

אני: אז אם הבנת, אתה מוכן להשלים עם חברך?

הוא: לא!

ובכן, השיעור לא ממש גרם לבני להשלים עם חברו,

אבל עבורי זה היה שיעור מצוין.

כשאנו מנסים להסביר למישהו דבר מסוים על פי מידתו,

לעיתים אנחנו הופכים להיות תלמידים של עצמנו.