חנוכה, נר ראשון

ההתחלה מאולצת, קשה להתחבר, מרגישה אפילו מטופשת, קשה לי להתרכז…. ממשיכה לנסות

מבקשת נס וזקוקה לנס עבור כולנו. בפרט, עבור הילדים ובן זוגי. מרגישה שאני אוכל להתמודד עם הכל, אבל הם לא!

הגרון מתחיל להיות חנוק מדמעות. מבקשת אנרגיה מהנרות, מבקשת אנרגיה מהיקום. האנרגיה קיימת, אבל מה יהיה אם תיגמר ?

כולם יטבעו והרי אני צריכה להיות עמוד השדרה שלהם, המציל. מצד אחד, גאה להיות עמוד השדרה של המעגל הראשון שלי ומצד שני, מפחדת ליפול ולהפיל.

את צריכה להמשיך להיות חזקה ולחזק את האמונה בנסים, אני אומרת לעצמי. מצד שני, אני לא זקוקה לנס, כי אני הרי מאמינה שכח האמונה שלי וכח הכוונה יביאו את התוצאות המבוקשות. אם אאמין ואחשוב חיובי יהיה חיובי והאנרגיות השליליות שסביבי יתפזרו.

צניחה באנרגיית החיים שלי משפיעה על הסביבה שלי, לא אתן לזה לקרות ! מכל מקום קשה יש מוצא.                            IT IS WHAT IT IS . תפיסת החיים שלי היא זו שתיצור את המציאות הפנימית שלי. אם אמשיך לחייך, כולם יחייכו מסביבי.

לא ברור לי איך, אבל רב הזמן אני מצליחה להיות באהבה וסליחה, למרות הנתונים. לעתים חושבת, זו אני או מסיכה ? האם הפכתי לחסינה? האם באמת אני מאמינה שהקושי הוא שעור טוב ? התשובה כן ! אני בטוחה בזה , גם אם עדיין לא ברור לי איך. אין לי ספק שלמילים יש כח. אשתמש בטוהר המילה.

למרות הקשיים, אני מרגישה את האתגר ומנסה שלא לתת לקושי להחשיך את הנפש שלי. לא אתן לאחרים שסביבי להשפיע על התעצמות הנפש שלי. השלטר בידיי ! המציאות קיימת אבל מסביבי חווים אותה אחרת ממני. לא אתן להם לפגוע בתפיסת המציאות שלי. לא אתן לקושי להוריד אותי.

אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון. השנוי שמתחיל להתחולל הוא פנימי, אני מתחילה להבין שהשליטה היחידה שלי היא במחשבות שלי.

האם יתכן שפגשתי את הקושי ממקום האתגר ?

בחרתי להתמודד עם מה שיגיע, וגם אם זו תהיה מציאות קשה.

אני מרגישה רגועה ומכילה