בגשמי יש קשיים ומכשולים שקשה ליישם אותם.

אנחנו מערבבים את הגשמי עם הרוחני.

נכון שחייבים להיות בגשמי וברוחני בו זמנית

אבל ניתן לעשות הפרדה בין הקושי ברוחני ובין הקושי בגשמי

בגשמי, לנסות לפתור את הקשיים ככל שניתן

ברוחני זה סיפור אחר, שם אין זמן ואין נכות!

כלומר: הכל אפשרי

מה שכן צריך ? צריך פתיחות! שם אפשר לגדול ולהמשיך לגדול ולצמוח, אין מגבלה.

שם אף אחד לא מסתכל עליי, לא בודק אותי, לא נותן לי ציונים, לא מבקר אותי.

שם הכל שלי, כלומר: נטעתי תבואה! הבשילה! שלי!

יש בשפע, זה לא נגמר, או מתכלה, או מבוזבז,

שם זה עולם שלם ומושלם.

ליישם: ״ פתיחות לגדילתה של ההכרה״

עברתי חוויה מטלטלת, שנים אני מתמודדת עם אירוע שאני לא יכולה להכיל אותו.

אמרתי לא עוד, את לא זזה עד שאת מבינה ומכילה אותו.

ישבתי עם עצמי, איך שנגעתי התחילו הדפיקות לב המואצות, אני תמיד נבהלת ומעיפה את זה.

הפעם שמחתי, הבנתי שאני על זה, שזה נוגע בדיוק בדבר.

זה מה שרצית? נכון? אז תמשיכי , אל תפחדי.

ערה לעצמי, ערה למה שקורה בגוף , ערה למלחמה הפנימית, המשכתי.

כל החלקים היו בהתעוררות מוגזמת, המשכתי!

הסכמתי לראות למרות שלא היה לי נח

ואז ראיתי, ראיתי את עצמי ואת מה שקורה לי מול המתרחש הזה.

ראיתי את המתרחש הזה קורה לי בעוד מקרים אחרים

כלומר: זה מנהל אותי מול דברים אחרים.

פשוט הכל התחבר, כמו סרט שחולף מולי.

הרגשתי את החוויה, היא טלטלה אותי, זה היה כמו מפץ של אור, הגוף שלי הטלטל בעוצמה

שהרגשתי שאני צריכה לנוח.

נשמתי התנשפתי, כל החלקים היו בהתרוממות, גדלתי בבת אחת!

זו הייתה חוויה נפלאההההה