• לעשות את הפה מרכבה למה שאני רוצה שיהיה

    לעשות את הפה מרכבה למה שאני רוצה שיהיה

    ואני רוצה שמחה בלבי ובחיי,וברכה בעשייתי

    והפחד המלווה אם טוב הדבר- שייגמר, והפחד שלא יהיה טוב בכלל

    והמושגים של טוב ולא טוב ואני בוחרת בעץ החיים ואין רע,במסלול החיות הלב במקומו גם אם לא כרגע בשמחתו ומקבל את הניתן את החיים את השינוי הנרקם לו. ומהו השינוי שבי? ואני החוסמת בעצמי לקבל את השינויים את המדרגה הרוחנית החדשה שלי שנדמה שחסימתי היא

    והקול שלי היוצא מן הלב ומגיע אל הלב הפותח את שערי השמחה והקדושה שבי ופותח שעריי שמיים ואני רוצה לוותר עליו ולא יכולה באמת, עוד נאחזת במה שיש והמילים היוצאות מפי סבל ייאוש עייפות מכתיבות את דרכי החדשה בקולי בשירתי במתנה הנפלאה שקיבלתי מהשם ואני לא יודעת מה לעשות בה ומוותרת ואומרת “נסגר הכל” ואני הסוגרת את מזלי שלי? והדרך הנרקמת למעלה הנירקמה כבר מזמן ואני לא מגיעה אלייה,מטפסת בקושי נופלת ונחה ומטפסת עוד קצת

    והשמחה שבהגעה לאן? מחפשת בחוץ רחוק והלב שלי הרחוק ממני ואני ממנו מתכווץ ואין חיות והקול היוצא מן הלב איננו נשמע עוד ושתיקה, אבל השקט לא שקט באמת ואין מרחב רוחני בשקט הזה יש כיווץ וסגירות ורצון לברוח.

    ובחירה מחדש בשביל עץ החיים בחיות והאמונה בעצמי בשם חזרה תחילתה של האמונה ואני מבקשת את “פנייך השם” שיתגלו בי במשתקף מולי בכל דבר שאומר אעשה ואגע אגלה את פנייך השם ” ואהבת לרעך כמוך” כי בכולם נמצא הוא בכולם הניצוץ האלוקי ואז קבלה וחיוך ויראה מלפגוע לכעוס לזלזל לבקר להקטין לצחוק וללגלג ואני בתורתי אלך כשליחה טובה ונאמנה לעצמי למקומי ולפנייך השם בתוכי

    והאור הסגור בפנים רוצה לצאת החוצה והלב הסגור נפתח וייפתח ומאירה את מתוכך והגוף גוף של אור וידייך פרושות לתת וקבלי את שניתן לך ועדיין שימרי את ידייך “פותח את ידייך ומשביע לכל חי רצון”. והדרך הטובה- שלך היא, והשינוי מבורך הוא ואת במדרגתך עולה למדרגה חדשה ועמדי עלייה יציבה בטוחה והתקדמי אל עצמך נקייה,נקי עומסייך טהרי חלקייך כי יש הרבה לנקות

    והקול שבך שרוצה את להשתיק להחניק שייצא החוצה. היי עסוקה בלהיות נוכחת בחייך במקומך והחשבונות והמדמה לא שלך הוא לא באמת,ומאחורי כל מתרחש,מתרחש אחר עמוק שונה ולשם תלכי ותיפתח ראייתך למקום חדש והאור רוצה להיכנס- תני לו

    והגאולה הפרטית המשוועת נפשי אליה ואני המשוחררת מכבליי שלי מעומסיי מדינים קשים ששמתי על עצמי מהתלות באחר ואני מוגנת להמשיך בברכה ובהצלחה רבה!

  • לא ניתן להבין ולקחת

    לא ניתן להבין ולקחת

    והמילים עושות את שלהן,מקבלת הלומדת את החלקים וממתינה,מבינה לעיתים הלומדת את שנאמר אבל עד שמתקיים בחייה לוקח זמן

    והמילים המגיעות אל האוזן השומעת העוברות למוח ומתיישבות לזמן מה במחשבה,יורדות המילים אל הלב הגוף ואח”כ הופכות המילים בעצמן ליוצאות מן הלומדת החוצה

    ואת הופכת את המילים למוכרות לך וזמן ההמתנה הזה הוא זמן געגוע וקושי כי יש סתירה בין ההבנה לבין הרצון למהר ולקיים

    ואז מתערבב הכל וקושי ועומס עולים אבל יש הבנה ולא מבינה הלומדת את זמן ההמתנה הדרוש.

    ואני הבנתי הבוקר את הזמן הנדרש לי להבנה כי לא ניתן להבין ולקחת והממהרת הרוצה להתקיים ולקיים הבנתה מפסידה מדלגת על השלב החשוב ביותר בו החלקים היורדים מן השכל אל הלב והחיבור הופך לגדולתה של ההבנה ורק אז יישום, והתוצאה תהייה אשר תהייה לא שלך היא לא בשליטתך ואל תצפי לה.

    שמבינה ולוקחת-אז אחיזה בתוצאה,שמקבלת החלקים ממתינה להבנתה,מקבלת מיישמת וכבר עוברת להבנה חדשה ומתפתחת.

    ובתוצאה- הבנה,אם השגתי את שרציתי עוצרת מבינה מה עשיתי ויש לך הבנה מתקיימת לשימושך לתמיד,לא השגת לא הבנת שני הבנתך והתחילי שוב בטרחתך להבנה חדשה ומתחדשת.

    ושבוע חדש התחיל עכשיו אני שקטה מקבלת ומבינה שאי אפשר לקבל ולקחת.מקבלת ממתינה ואפילו כאב עולה ובלבול וממתינה להבנה שתרד שאבין לעומקה ובצידה טרחתי להבין,מבינה כל יום עוד קצת עד שמתחברת להבנה,לב מסכים להבנה

    ואני מבינה תלות גדולה בחיי אחיזה בתוצאה, והרי עליתי שלב כי היית שם נרגעה המערכת ושוב חזרה והתדר המהדהד גדול יותר ומכאיב יותר וקשה יותר ומתנקות החוצה שאריות והן גדולות ועצומות ומשתקות אותי ואני נותנת להן להיות ולצאת והדרך ברורה,מגיע מן השורש עולה למעלה נתקע במחשבה עד שיוצא החוצה והשאריות מתנקות אחת אחת עד שיוצאות כולן ויש צפיפות שם למעלה שארית ועוד שארית כי גם לא ניתן לנקות וללכת

    יש טיהור והוא יסודי מאוד בתיקון להתפתחות אמיתית.ותחושת השחרור ממה? מכבליי שלי ששמתי על עצמי הקושרת עצמה לכל אדם הנקרה בדרכה ותלות ואין אמנה פנימית אמיתית בדרך בעצמה ביכולותיה כי יכולה לבד! נכון מותר וצריך לבקש עזרה אבל תלות באחיזה באדם כמוני?

  • השינוי המשתנה מורכב מאוד

    השינוי המשתנה מורכב מאוד

    העבודה ההכרתית והבנתי המתפתחת, המעמיקה, המחברת את החיבורים בין הבנה לב ומעשה,מבינה אחרת ולפעמים מבינה שלא מבינה וממתינה להבנה שתרד שתהייה הבנה נוכחת קיימת ומתקיימת. ואני מקבלת את החלקים הניתנים לי וכל חלק עם היופי העומק והמהות שלו ובתוך כל זה אני המקבלת את החלקים לומדת, כותבת, משננת, אוהבת, מתרגשת ומתפתחת הבנתי,וגם אני נפשי,רגשותיי,מילותיי ואני משתנה בכל יום קצת, ונעצרת ומתקדמת,נעצרת עולה יורדת ואז מרגישה בשינוי-ושמחה,כי תרצי תטרחי תקבלי מתקיים בי ובחיי והעומק והרבדים משתנים גם הם ומסתכלת עליי על סביבתי על העולם קצת אחרת ומבינה שמשהו בי השתנה ומשתנה ואני רוצה לקבל עוד להתפתחותי ומקבלת והשינוי משתנה בי בעומק בבסיס עוד שכבה ועוד שכבה מתנקה פנימה והניצוץ שבתוכי מתחיל להתגלות בי ואני רואה אותו מודעת אליו מכילה אותו ואומרת:”השינוי עכשיו הוא באמת,אמיתי ובטוחה שזהו את שלמדתי והבנתי כבר לא אשכח,ובין רגע מתכסה ההבנה,הניצוץ והשינוי משתנה,ואני לא מבינה מה קרה אבל יודעת שכבר לא מרגישה כמו קודם וגם לא מצליחה להחזיר את שהיה והשינוי המשתנה מורכב מאוד כי כבר יודעת שאפשר אחרת אבל עכשיו אני עצרתי ולא מצליחה לעבור מעבר לזה,אני בתוך העומס אבל הכאב גדול יותר כי ההבדל גדול הוא ניכר,והמערכת כבר יודעת אחרת, רוצה ומתגעגעת נפשי לטוב שהיה בי לשמחה לקבלה להתפתחות להבנה, ועצירה וחושך ואני מחפשת שוב את חלקיי ומתחילה מחלקיק קטן ישנו עדיין בי וממתינה ומקבלת עצמי בחולשתי בהפרותיי ולא כועסת עליי כי לא מצליחה להיות אחרת עכשיו,לא יכולה וככה זה! ועדיין מחפשת את השמחה בעצמי אחר האהבה הכרת הטוב מנסה לחבק לא מצליחה אבל יודעת שיחזור.והנה חזרה ההבנה וההכרה בטוב לטוב שבי וחלקיק אחד שהצליח לחזור למקומו מחזיר אחריו חלקיקים רבים אחרים וכל חלק חוזר למקומו ושוב איזון המערכת והרגש ההכרה החשיבה חוזרים למקומם והם אחד וחוזר בי הרגש לקיומי לטוב והרגע הזה שעבר בין השינוי בטוב לשינוי המשתנה הלא הכרתי לא מובן מורכב וקשה הוא ועכשיו נעצרת בחלקיק הזמן הזה בו העבודה ההכרתית עצרה ,ההבנה נעצרה גם היא, אבל עדיין מתפתחת היא, גם אם נדמה שלא התחושה היא שהכל אבד אבל בפנים ישנה ההתפתחות,זה קורה מתחת לפני השטח וזה כואב מאוד אבל יודעת שהשינוי המשתנה הזה זמני הוא וברגע אחד יחזרו חלקיי למקומם וההבנה המתפתחת שלי התפתחה ואני עכשיו במקום גבוהה יותר ממקודם כי ההכרה שלי הגנה עליי היא יודעת הרבה ואני עוד אינני מבינה את גודלה וגדולתה של ההכרה.

  • להתקרב לשמחה

    להתקרב לשמחה

    ומה יש בה בשמחה הזאת שהוא כ”כ חמקמק?מתקיימת ולא מתקיימת ואני הלומדת האחראית על שמחתי,הרי ניתנת לי מיום היוולדי ישנה,נוכחת,לחפש אותה אינני צריכה ועדיין להרגיש אותה להיות בה לחיות דרכה זוהי מלאכת החיים שלי/שלנו.

    האם אני שוכחת לשמוח? או שמא לא מבינה את משמעות השמחה בחיי ובחיים בכלל?האם הפנים הרציניות הכעס,הכיעור הפנימי לעתים לא מאפשרים לי את השמחה? השמחה היא ניתן קיים והמשתנה הפנימי שלי מסתיר לי אותה,ויש את הרגעים של השמחה שבהם אני יודעת איזון,שקט פנימי,שלווה,אהבה,נתינה,יופי פנימי ואת הרגעים האחרים שאינני מצליחה לקיימה ולהתקיים בתוכה,אז אחזק את הרגעים הטובים האלה בתוכי

    בכל מרוץ החיים עבודה בית משפחה אני שוכחת לעיתים מן הלימוד מן החלקים וברגע של שיעור נזכרת בנותר לתיקון והאם הייתי עכשיו בכיעורי או ביופיי?ואת הכיעור אני מזהה בקלות כמובן ולעתים אף בא לי להישאר בו קצת יותר. והיופי? אני אוהבת אותו וגם נמצאת בו היום יותר מתמיד ופתאום רגעי הכיעור מקבלים עוצמה והתדר משתנה עד כדי טלטול המערכת ומשם עוד רגע של כיעור ועוד אחד והשמחה אבדה לי,כמו משקל השמחה גדול במהות אך בחיים אני צריכה לשמר אותה שלא תיפגע לי,והאם השמחה לא צריכה כבר להיות קיימת בי כי מבינה יותר, כי מחברת חיבוריי, כי בהכרת הטוב? היא בסיסית בנפשי, כן! אבל אני צריכה לחלצה בכל יום מחדש את השמחה שבי שנרדמת לה לעיתים ,אבל הנפש רוצה בה אני מרגישה ,היא מבקשת לשמוח וגם אני רוצה ומרגישה- ועדיין קושי.

    כעס לעומת שמחה. ואני בכעסי יותר מאשר בשמחתי ורוצה לתקן. והלומדת התעייפה לה ועכשיו זמן לקום לעשות מלאכה לבנות ולחזק את חלקייך שהתעייפו.

    התעייפת מלשמוח?הרי סתירה כאן השמחה מביאה חיות פנימית ואז כל התדר משתנה ואת היופי הפנימי תפקידך להגדיל בכל רגע.

    עשי מלאכתך אל תיכנעי אליו הרוצה להביסך הגני עלייך על נפשך מקומך ותצא שמחתך בחזרה כי זקוקה לה את מאוד וגם ביתך זקוק לשמחתך.

    ואני תפילה שאמצאה בחזרה ואת הרצון לשמוח שיגבר על הרצון לכעוס

  • התפעלות

    התפעלות

    והנה שוב אני חוזרת אל ה”אמונה בעצמי שאינה תלויה בדבר” והנה אני מותנית שוב מהסביבה,מהעבודה,מהתנודות והמשתנה התמידי הפנימי והחיצוני ושוב כיווץ,ואני מפריעה לצמיחתי בכעסיי בתסכוליי בעלבונותיי ופוגעת בשורש האמונה שלי.האמונה שלי בעצמי מקום שורשי מוגן שאיננו נפגע מושפע מהמשתנה הפנימי התמידי שלי.

    במהות האמונה עטופה במעטה חזק וכלום לא נוגע בה ואני שומרת ונשמרת כי כשזה נפגע אני הנפגעת הפוגעת. ועכשיו אני מתפעלת מכלי ההתפעלות שכבר ניתן לי בעבר ושוב אני מרוקנת מהתפעלות ומתחילה בדברים הפשוטים החשובים כ”כ להתפעל מחיי מבריאותי ממשפחתי מהניתן לי מהילד שלי מהבעל שלי מהבית שהקמתי מיכולותיי מכישרונותיי מהשפע הניתן לי בכל יום מחדש ומ-168 השעות הניתנות לי בכל מוצאי שבת,ואותן אני רוצה לנצל עד תום ולא לבזבז אף שעה בכעס עלבון תסכולים מיותרים אשר אינם שייכים אליי יותר כי חוקיות הצמיחה מחייבת שינוי אם אני משתנה וצומחת כל המערכת צריכה להיות בתאום בחיבור ומה שאינו שייך מתנקה מפנה מקום לתחושות חדשות דברים חדשים,להוציא כיעור וליצוק יופי פנימי אל חיי וגופי,ולמלא שוב באור או פשוט לא להפריע לאור שבי להיות ולצאת,חיוך פנימי וחיצוני דרושים לחיי ולנפשי מאוד. ואני שוכחת לחייך ולשמוח הייתכן? שאינני מבינה ויודעת עד כמה ברת מזל אני? האם נשכחים ממני הדברים הטובים כ”כ בקלות ואני בוחרת להיות ולהיתקע על הקושי ועל מה שפחות טוב ובין רגע שולחת חיציי החלשות אל שורש האמונה שלי אל שורש הניצוץ שבי ומכבה אותו. אני האחראית על הכיבוי וההדלקה ובוחרת לכבות. מה יש בנפש הזאת הבוחרת בהחלשות החלקים כי המשתנה הוא גם משתנה מהחלשותם של החלקים. וחוקיות הצמיחה נעצרת בזמן החלשות החלקים , השורש לא חזק מספיק בשביל לאפשר צמיחה הוא מתנתק- נחלש!

    ואני תפקידי לחזק בכל רגע את השורש מחדש גם אם נדמה לי זהו אני חזקה חלקיי מחוברים חזקים ואני שוכחת ממשיכה בחיים ולא מתמידה בלימוד ביישום במלאכות מרגישה שאינני צומחת ולא לצמוח זה ללכת אחורה,אני עוד לא במקום של מנוחה בלימוד עדיין צריכה להזכיר לעצמי בכל יום מחדש מה עליי עוד לעשות להתפעל ממה שיש אבל לרצות לשפר. ואיך מתפעלים שכבוי בפנים? מחכה שהאור יציף אותי ואז אתפעל?לא! מתפעלת ממה שיש עכשיו כך יגדל האור הזה שבתוכי ויתעצם.

    והנה הבוקר ואני מתפעלת שקמתי והשבת הגיעה ויש לי בוקר עם עצמי להכין מלאכה לסדר לשוב לעבוד יש זמן לצלילים, למוסיקה, להקשיב לשיר להתכונן לשבוע החדש להזדמנויות חדשות לצמוח להתפתח לגדל להבנות חדשות לניקוי והטהרות מחדש לחזק אמונתי בעצמי שאינה תלויה בדבר,דבר המעורר התפעלות גדולה כשהוא מתקיים, וגם בעצם ההבנה שיש לי את האופציה הזאת. וההתפעלות איזה כלי נפלא- נכון קושי בו- אך גם מהקושי מסתבר צריך להתפעל                             מלאכה רבה לפניי ומה שתלוי בי אני רוצה לעשו כל שביכולתי כדי לשפר את איכות חיי על כן אסור לי לשכוח את שנכתב כאן והמחברת הזאת המקום בו המילים נכתבות חלק מהיום יום שלי מקיומי והתפתחותי.

    • איזו זכות גדולה זאת היכולת לתקן,הרצון לתקן היכולת לראות את עומסיי הפרותיי להסתכל לומר לעצמי “עכשיו את מופרת” לקבל עצמי כמופרת ולדעת שעוד אחזור בקרוב לתקן,כבר לא לכעוס על מעידותיי לקום בבוקר לפתו את הדף ולראות איפה לא הייתי על מקומי,איפה נהגתי לא נכון ומה צריכה לשפר ולתקן,ומתחילה המלאכה,אינני זקוקה למראה החיצונית שתגיד לי “את ככה וככה” אני יודעת בפנים בדיוק מה אני עשיתי איפה צמחתי איפה חיבלתי איפה כיביתי את האור ומה עליי לעשות. ועכשיו הבוקר הזה של חשבון הנפש מנקה אותי,הרוצה להיטהר מעצם רצונה מתחילה היטהרותה,אך רצון הוא החלק הראשון ועכשיו טרחתי להיטהרותי בכל יום הרצון להיטהר צריך להיות קיים למלאכה עמוקה מדויקת מנקה כמטהרת פנימה ובכל פעם עמוק יותר ויחד עם זאת גבוהה מחוברת למטה ולמעלה – וצומחת!

     

  • כל הניתן הוא יחסי למעשה לניתן

    כל הניתן הוא יחסי למעשה לניתן

    זהו הניתן עכשיו,הניתן לי

    הנותנת והמקבלת שבי

    הנתן אינו ניתן אם אין בו נותן ומקבל ואני הנותנת והמקבלת,מקבלת את הניתן לי

    ומה אני נותנת לי?מקום,קבלה,שקט,ריפוי,עבודה,התקדמות

    בכל רגע רואה עצמי ומתקנת והנה הניתן לי משתנה ,כי אני משתנה לא נעשה טוב יותר או פחות טוב,הוא בדיוק למה שאני עכשיו צריכה לקבל,ומיד גם לתת,אז קודם עוצרת נותנת לעצמי חום,חיבוק,ויודעת שהתנועה הזאת תמשיך אם אחליט לא לעצור אותהואני מקשיבה ויודעת מתי הפרתיומתי נייתי מדויקת,מתי הקשבתי לעצמי מתי שמתי את הפחד והחרדה בצדוהמשכתי ללכת לחייך להתחזק למצוא שקט ומרגוע גם בכלום הניתן באותו רגע או הניתן אחרת ממה שרציתי

    והנה הכל חוזר אליי כי הניתן יוצא ממני ואני בוחרת האם לקבל או לדחות ומחליטה עכשיו לקבל מקבלת את הניתן לי,בוחרת לא להתנגד לו לגדול מתוכו ובתוכו ויש בי שקט יחסי ובתוך השקט היחסי הזה ישנה נקודת המתח,מרגישה אותה היא קיימת בתוכי כל הזמן אבל אני מקבלת אותה היא חלק ממני כרגע ,אבל לא העיקר בי חלק יחסי מ…

    האם אני אוהבת את הניתן לי?כן! אוהבת את שיש לי לתת אוהבת את שאני נותנת ואוהבת את איך שאני מקבלת

    ואני מתרגשת כי ההתנגדות שבי הפכה לניתן היחסי ואותו אני מקבלת כבר לא רוצה להחזיר או להחליף את הניתן לי

    נכון זוהי עבודה לא פשוטה ואני צריכה להזכיר לעצמי בכל יום שזה מה שיש ואת זה אני מקבלת ומזה אני מתפתחת,ומגדילה את השמחה שבזה את הכרת התודה ההודייה התדר הנעים שנמצא בי יותר זה גם הניתן היחסי

    היחסי אליי למקומי לעצמי נותנת ומקבלת,נותנת ומקבלת ושוב נותנת ומקבלת עצמי לחיי לנפשי

    וממול הניתן אליי משתנה? כנראה שכן אבל אני לא מודדת….