ומה יש בה בשמחה הזאת שהוא כ"כ חמקמק?מתקיימת ולא מתקיימת ואני הלומדת האחראית על שמחתי,הרי ניתנת לי מיום היוולדי ישנה,נוכחת,לחפש אותה אינני צריכה ועדיין להרגיש אותה להיות בה לחיות דרכה זוהי מלאכת החיים שלי/שלנו.

האם אני שוכחת לשמוח? או שמא לא מבינה את משמעות השמחה בחיי ובחיים בכלל?האם הפנים הרציניות הכעס,הכיעור הפנימי לעתים לא מאפשרים לי את השמחה? השמחה היא ניתן קיים והמשתנה הפנימי שלי מסתיר לי אותה,ויש את הרגעים של השמחה שבהם אני יודעת איזון,שקט פנימי,שלווה,אהבה,נתינה,יופי פנימי ואת הרגעים האחרים שאינני מצליחה לקיימה ולהתקיים בתוכה,אז אחזק את הרגעים הטובים האלה בתוכי

בכל מרוץ החיים עבודה בית משפחה אני שוכחת לעיתים מן הלימוד מן החלקים וברגע של שיעור נזכרת בנותר לתיקון והאם הייתי עכשיו בכיעורי או ביופיי?ואת הכיעור אני מזהה בקלות כמובן ולעתים אף בא לי להישאר בו קצת יותר. והיופי? אני אוהבת אותו וגם נמצאת בו היום יותר מתמיד ופתאום רגעי הכיעור מקבלים עוצמה והתדר משתנה עד כדי טלטול המערכת ומשם עוד רגע של כיעור ועוד אחד והשמחה אבדה לי,כמו משקל השמחה גדול במהות אך בחיים אני צריכה לשמר אותה שלא תיפגע לי,והאם השמחה לא צריכה כבר להיות קיימת בי כי מבינה יותר, כי מחברת חיבוריי, כי בהכרת הטוב? היא בסיסית בנפשי, כן! אבל אני צריכה לחלצה בכל יום מחדש את השמחה שבי שנרדמת לה לעיתים ,אבל הנפש רוצה בה אני מרגישה ,היא מבקשת לשמוח וגם אני רוצה ומרגישה- ועדיין קושי.

כעס לעומת שמחה. ואני בכעסי יותר מאשר בשמחתי ורוצה לתקן. והלומדת התעייפה לה ועכשיו זמן לקום לעשות מלאכה לבנות ולחזק את חלקייך שהתעייפו.

התעייפת מלשמוח?הרי סתירה כאן השמחה מביאה חיות פנימית ואז כל התדר משתנה ואת היופי הפנימי תפקידך להגדיל בכל רגע.

עשי מלאכתך אל תיכנעי אליו הרוצה להביסך הגני עלייך על נפשך מקומך ותצא שמחתך בחזרה כי זקוקה לה את מאוד וגם ביתך זקוק לשמחתך.

ואני תפילה שאמצאה בחזרה ואת הרצון לשמוח שיגבר על הרצון לכעוס